<h1>המנהיג — הלכ' טריפות</h1>
<h2>דף מח.</h2>
איזהוא תלמיד חכם הרואה טרפה לעצמו. והא לך כללי הטרפה שהן בלא מחלוקת חכמי ישראל. כל מקום שתסתרך הריאה או שתסתבך בין מן האומין [בין מן האונין] טרפה. אחד עשר טרפות הן, אחד לגרגרת הוא הקנה. שנים או לשומן הקנה. שלש או לחזה. ארבעה או לשומן החזה. פרוש שומן החזה הן אותן צלעות שתים מכאן ושתים מכאן הסמוכות לחזה הרכות לאכול ולבנות כשלג ואינן בענין הצלעות אחרות. ויש מפרשים שומן החזה מפני שומן התלוי כנגד החזה מבפנים ודבוק בדלתות החזה ובבהמה גסה נראה יותר מבהמה דקה, אבל בשומן החזה התלוי על הצלעות מן הסתום והורידין ולמעלה כלפי הצלעות גדולות נדון כצלעות להכשיר בהן מן האונין דבק או סירכא ולא תדון כחזה, ולמטה מן הסתום והורידין כלפי החזה נדון כחזה וטרפה דאונא אצלעות התירו הנקראים דופן אחזה לא התירו. חמשה או לשומן הלב הנקרא בלשון חכמים [מ"ט ע"ב] טרפשא דליבא. ששה לקנה הלב. שבעה או לקנה הערוגות המחובר בשדרה וערוגות הריאה תלויות בו מימין הבהמה ומשמאלה. שמונה או לטרפש הכבד והוא יותרת הכבד [שמות כ"ט] המתורגם חצר כבדא שמחתך הטבח כשמכניס ידו לבדוק. תשעה או להרת שקורין בלעז שפיינצא. עשרה או תרתי אוני שלא כסדרן. אחד עשר או עינוניתא דורדא לכל מקום שתסתבך או שתסתרך טרפה דכלהו לגבי דידה שלא כסדרן נינהו. וראיה לכל אלו הטרפות, מהא דרבא דאמר רבא הני תרתי אוני דסריכין להדדי לית להו בדקותא לאכשורה וטרפה, והני מילי שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו וכשרה ואין צריך לבדוק את הריאה בנפיחה שאף אם לא תעלה הריאה בנפיחה כשרה, נמצאת אותה דכל שלא כסדרן טרפה באותן אחת עשרה הטרפות שכללנו דכולהו נינהו. ועוד אמרו [אמר] ר' נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמת כשרה, ובמקום רביצתה כדמסיק תלמודא דהוא במקום חיתוך האונין ובין בגבן ובין בגגן כלפי שדרה הכל מקום רביצתה והוא בבשרה פירש רבנו שלמה ז"ל דסביך לבשר שבין הצלעות שבכל הדופן עד סמוך לצלעות החזה הרכות שהוא נקרא שמנוניתא דחזה דבאותן טרפה, דאונה אדופן התירו, אונא אחזה לא התירו. הא למדת שלא קראו חכמים מקום רביצתה אלא באלו שני המקומות באונין לבשר שבין הצלעות ובתרתי אוני כסדרן והרי אמרו [מ"ח ע"ב] אין אומ' בטרפות זו דומה לזו. ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחייתה, פירוש משנה היא בחולין בפרק המקשה לילד, [ע"ו ע"א] בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה, מן הארכובה ולמעלה טרפה, וכן שניטל צומת הגידין, את רגלי הבהמה שלפניה קרויין ידיה והאחרונות קרויין רגליה, פירוש לכך אין מדמין בטרפות שהרי חותכה בצומת הגידין ממש בארכובה התחתונה שהגידין צומחין בה טרפה, דשוב אינה יכולה לחיות וכן אם חותכה (למטה) [למעלה] מן הארכובה העליונה הסמוכה לגוף שכנגדה בגמל ניכר שבולטת בו אותה ארכובה טרפה שאי אפשר לחיות, ואם חותכה למטה מן הארכובה התחתונה או בין הארכובה התחתונה לעליונה, שלא במקום צומת הגידין שנמצאו כל הגידין קיימין כשרה. ואם נשבר העצם ויצא לחוץ משליך את האבר והשאר מותר, ואם עור ובשר חופין את רובו אף אותו אבר מותר. אבל אם נחתכו ידיה כשרה, ואין בה חילוק זה שחלקנו ברגליה, אך האבר עצמו שיצא לחוץ אם אין עור ובשר חופין את רובו אסור, אונה (הקנה) הסמוכה לאומא הגדולה אם סרוכה וסמוכה לה כשרה, דאמ' רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי שלא כסדרן טרפה, אבל כסדרן היינו רביצתייהו, פירוש ואף באומא לאונא אמ' כן רבא דאומין הן בכלל אונין דלא מצינו אומא בתלמוד, ואומה לאונא שבצדה מקום רביצתא הוא שדחקוה האונה אצל האומא תמיד והרי היא מתחממת והדרא ובריא. כך כתב רבנו שלמה ז"ל וכך כתב רבנו שרירא ורבנו האיי גאון ז"ל, לבד רבנו תם. וכן כתב הרב רבנו משה ז"ל, ואם כל הריאה האומין הגדולים והאונין הקטנות נסרכין או נדבקין מכל וכל כסדרן ואית בהו קצת חתוך האומין כשהוא נפוח כשרה, שאין כאן חסרון האונין או האומין, מדאמר ריפרם בר' פפא [מ"ז ע"ב] האי ריאה דדמיא לאופתא, דשיעא כאופתא דלית לה חתוכא דאוני כלל, פירוש אופתא בקעת, חתוכה הדקל, שהיא חלקה מאד, דשיעא תרגום וטח את הבית [ויקרא י"ד], וישוע ית ביתה, נמצאת אתה אומר שאם ניכר בריאה הפרדת סדק האונין והאומין מלמעלה ומלמטה כשרה, ובנפיחה. וכן כתב רבנו האיי ז"ל שאין שיעור לפרוקינהו כלל מדלא פירש בתלמוד שיעוריהו ועד היום אוכלין אומא לאונה מחיתוך לחיתוך בלוניר, והר געש, ונרבונה וגירונדא, וברצלונה, וכל ספרד, זולתי בצרפת ובפרובינצייא שאוסרין אותה על פי רבנו תם. ואותן המתירין אומא לאונה מדין תרתי אוני כסדרן דהיינו רבצתייהו זהו מחיתוך לחיתוך שכן הן רובצות זו בזו אבל מגו זו לגו זו, או מחיתוך זו לגב זו אוסרין כל הגאונים ז"ל דלא היינו רביצתייהו, ולא מתחממין ולא הדרן וברין וטרפה. אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה, פירוש לטרפות להצריך לה בדיקת נפיחה וכשרה. העלתה צמחין חוששין לה, פירוש העלתה בועות, ומשם היא סמוכה לדופן, או סרוכה, יש לחוש שמא ניקבה וצריכה בדיקת נפיחה. רב יהודה אמ' בין כך ובין כך חוששין לה, והלכה כרב יהודה דבשל תורה הלך אחר המחמיר, וצריכה בדיקת נפיחה, אף אם לא העלתה צמחים. והיכי עביד אמר רבא אסברה לי מייתינן סכינן חריפה דחליש פומה ומפרקינן לה מדופן אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן וכשרה, ואם לאו מחמת ריאה הוא ואע"ג דלא מפקא זיקא טרפה. ופירשו כל הגאונים אם יש מכה בדופן שהוסרך או הודבק כנגד המכה ממש וכפי רוחב המכה מבחוץ או מבפנים ולא יותר כשרה. ולא שמגיע הסירכא אל הדופן באלכסון אלא כנגד המכה ממש כשרה דודאי יש לתלות במכה כיון שאינה עודפת מן המכה ובנפחה כדרב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפושרי, פירוש היה מכניס את הריאה במים פושרין כדי להעלותה בנפיחה אבל בלא נפיחה אין להתירן והיכא דלכא מכה בכל מקום שבאומה בחיתוך האונין בין בגבן בין בגגן כלפי שדרה טרפה דלא מקום רביתא הוא כלל, וזה שאמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה הא מוקים לה תלמודה דבמקום רביתא הוא דאמר והוא מחתוכא דאוני ולעיל, פירוש מחתוך הגדול שבין האומין לאונין ולמעלה כלפי הקנה ובכל מקום שבאונין בחתוכן ובגבן ובגגן בא להתיר, ואמר רבא והוא דסביך בבשרא בבשר שבין הצלעות שהיא סתומה שרירה וקיימא דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת, אלא נקב הוא וטרפה. וכך כתב רבנו שלמה ז"ל בפרק אלו טרפות ודסביך בעצם ובבשר כתב ר' משה ז"ל כי הוא מן המתירין והרב אביו מן האוסרין, אבל בעצם לבדו הוא אוסר ויש שמתירין. ואני בשנת חמשים וארבע לפרט בהיותי בטוליטולה אסרתי עליהם דסביך אף בעצם ובבשר כמנהגם להחמיר והטעם כתבתי במחזיק הבדק. ובשובי מצרפת שנת שבעים ואחת לפרט שאלתי על זה התירו לי אף דסביך בעצם לבדו על פי תשובת רבנו יעקב כי הוא קורא סביך בבשרא לאותו קרום שעל הצלע ואין לך עצם שאין עליו קרום של בשר דק ולא נמצאת גירסא בשום מקום אבל בגרמא לא, אבל לא סביך לא, וכן תמצא בהלכות הרב, ועל ידי התשובה לרבנו יעקב, אוכלין אף דסביך בגרמא לחודיה בכל פרובנצא ומרשיילא עד נרבונה וברצלונא. ואני ראיתי תשובת רבנו יעקב שהורה כך מכתיבת ידו שהראה לי קרובי הרב ר' אברהם בן הרב קרובי ר' יצחק בן הרב אבא מרי ז"ל ממרשילה. ומהא דאמ' ר' נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה, הייתי מדקדק שצריך להעלותה בנפיחה קודם שתפרד מן הדופן אע"פ שנמצאת נקובה לאחר שנתפרדה מן הדופן כיון שהדופן סותמתה בעודה בבהמה ומדלא קאמ' ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה אפילו הכי פוק חזי מאי עמא דבר ונהיג כוותהון שמקילין ומתירין בלא נפיחה. ומיהא דתרתי אוני שלא כסדרן דלא שרינן בנפיחה ומדקא אמר לית להו בדיקתא לאכשורי וטרפה, כיון שלא במקום רביתא הן לאסור אומא לדופן דשלא במקום רביתא עד דאיברי מכה בדופן אבל בנפחה לחודה לא שרינן לה. ורב יוסף ברי' דרב נחמיה דהוה בדיק לה בפושרי אם יש מכה בדופן קאי דבעי תרתי, מכה בדופן ונפיחה, אבל בהלכות הרב אלפסי ז"ל ובפר"ח רבו ז"ל דלא מייתו לדרב יוסף דבדיק לה בפושרין, משמע דאין צריך לה אלא מכה בדופן להכשירה ולא בדיקת פושרי. וריאה שנסרכה לקנה הלב (בחלב) [כחלב] הלב הוא ואסור, דאמ' רב נחמן [מ"ט ע"ב] חלב העשוי ככובע אינו סותם וזהו טרפשא דליבא, שומן הלב אין לה בדיקה לעולם ואפילו נסרכה כחוט השערה ובכל הסרכות שאנו אוסרין אין להם שעור שאפי' הן כחוט השערה נדבקות או נסרכות אין בדיקת נפיחה מכשרתן לעולם. וראיה לכולן מתרתי אוני דסריכין שלא כסדרן דלית להו בדיקותא לעולם, [נ' ע"א] וחיטי דכרכשא חלחלותית אם ניקבה וסתמה השומן הרי (ניקבה) ניקבו הדקין וטרפה דחלב העשוי ככובע אינו סותם, והני מילי שלא במקום הירכים, אבל במקום הירכים כשרה, הואיל ויריכים מעמידות אותה, ואפי' ניקבה רובה, והוא דנשתייר בה כדי תפישה, וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא, ופרש רבנו שלמה כמלא אצבע אף לשור גדול וכל שכן לבהמה דקה דדי בכך, ובפר"ח קימא לן בטדא ארבע אצבעות. נמצאת תשובה לגאון שהובאו לפניו פעמים רבות בהמות שמנות עד מאד ונתרבה השומן של לבם תותב בעולם והיה הטבח אוחז הקנה ומנענע הריאה יפה והיה [מתנתק] מאיליו החלב של לב הוא השומן מן הריאה ומן הורדא ולא הוה צריך לפרקו ביד והכשירה הרב ויישר בעיני הגאונים ז"ל. בשם הגאונים ז"ל אם נמצאו חוטין בריאה נסרכין למקום הטרפות שכללנו בתחלת הספר ובעת שמכניס ידו הטבח מתפרקין מאיליהן ונימוחין בידו ואין מקומן ניכר כשרין ובנפיחה ואם אינן נימוחין אע"פ שאין מקומן ניכר טרפה ואף בנפיחה, והאומות שבריאה הדבוקות לסמפון הדבוק בשדרה בגבן ואם בא הדבק מעיקרו של לב עד למטה שהוא במשוך כל האומא שעד למטה כלפי הזנב מתחברת עם הסמפון מהכל בלא שום פילוש בעולם יש גאון שמתירה שכך נבראת ולא בא לה על [ידי] לקות, וצא וראה אחר המנהג. וכן מצאתי כתוב אם כל הריאה האומין והאונין דבוקין בצלעות בלא שום פילוש בעולם ונקראת פולמונירא יש גאון שמתירה שכך נבראת ולא בא לה על ידי לקות, ומכל מקום יש להתירה אם יש מכה בכל הדופן דתלינן במכה ובנפיחה אבל בלא מכה בדופן לא ראיתי ולא שמעתי חכם שהתירה ופוק חזי מאי עמא דבר. וסרכא הבאה מגב הריאה או מגגה כנגד הפרדת האומה והאונה לבשר שבין הצלעות לרבנו (יעקב) [שלמה] ז"ל או לצלעות עצמן לרבנו יעקב המתירה, ואין ידוע אם נמשכה הסרכא אחר האומא דשלא במקום רביתא וטרפה עד דאיכא מכה בדופן ובנפיחה, או אם נמשכת אחר האונה דהוא מקום רביתא וכשרה אף בלא נפיחה כיצד יעשה ינפח הריאה אם תמשך הסירכא אחר האומא טרפה, עד דאיכא מכה בדופן ואם אחר האונה כשרה, כך יראה לי לפי דעתי. וסירכא המדולדלת ותלויה היוצאת מן האומא או מן הורדא או מכיסה ואין ידוע אם נסרכה למקום האיסור לה ונפסק מותרת בנפיחה בשם ר' אברהם בר' דוד, וטעמו דלא נקראת סירכא אלא כשנסרכה לשתי מקומות שלאיסור ועוד דמספיקא לא מחזקינן איסורא כמו שאין אנו בודקין עכשיו מכל הטרפות זולתי הריאה לבדה דשכיחא בה טרפות דאזלינן בתר רובא דאמ' רב הונא [לעיל ט' ע"א] בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה, ובפרקא קמא דחולין [י"א ע"א] מוציא מן הפסוקין הרבה דאזלינן בתר רובה, חלבו האליה תמימה ודילמא נפסק חוט השדרה אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא, ומטעם זה בא זאב ונטל את בני מעייה והחזירן כשהן מנוקבין אין אומרי' במקום נקב נקב וכשרה, ואם ניקבה הריאה לפני בדיקתה והלך לו אין מחזיקין בו איסור לומר דבוקה או סרוכה היתה במקום האיסור לה והרי הוא בחזקת היתר וכשרה. אך אם הריאה לפנינו עדיין נופחין אותה ואם עולה בנפיחה כשרה, וכן התיר הרב ר' משה ז"ל סירכה המדולדלת בריאה בנפיחה. ואמר רבא חמש אונין אית לה לריאה שלש מימין הבהמה ושתים משמאלה והאומין אינן מן המנין והאומין הוא שקורא לריאה, והורדא של צד ימין אינה מן המנין והוא מבפנים ואי חליף שלש משמאל ושתים מימין טרפה דהא חסרא חדא מימינה, וכל שכן כשאין בה אלא ארבע שתים מכאן ושתים מכאן, יש שמתירין חליף דהא יתרת קימא בדרא דאוני, וחדא מימינה הורדא משלמה לה וכשרה, אבל חסר חדא משמאלא טרפה ואין הורדא לצד שמאל להשלימה ואי איכא יתרת באומין או באונין מגבן או מגגן שלא כשורת האונין טרפה, אבל בשורת האונין כשרה, ויתרת דמגבה טרפה אפי' כעלה של הדס, אבל פחותא מעלה של הדס כשרה, כך כתב ר' משה ז"ל ואם יש בה יתרת מגוה תרי ותלת עינוניתא דורדא או לית לה כלל כשרה מההיא יתרת דאייתו לקמיה דרב אשי בעא למטרפה אמר להו כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו וקרי ליה טבחי עינוניתא ומדקא בעי למטרפה כי אית לה אלמא דכי לית לה כלל טפי עדיף, ומדלא אמרי ליה חדא אי אית להו תרי או תלתא כשרה, וכן נראה מתוך דברי הרב ר' משה ז"ל [הלכ' שחיטה פ"י ה"ט] כי הוא מונה שבעים טרפו', נמצאו שתי מרורות, נמצאו שתי קיבות נמצאו שתי כרסים, נמצאו שתי מססים, נמצאו שתי בתי כוסות, נמצאו שתי מעיים, (נמצאו שתי ורדות), עד כאן, ולא קא חשיב נמצאו שתי (טחולים) [ורדות] או שלשה מכלל דכשרה. בתשובת הגאונים מצאתי הבודק שבא לצאת ידי שמים אחרי שהכניס את ידו הטבח שלא נסרכה כלל צריך להוציאה לחוץ ולנופחה שמא יש בה אוטם בריאה שצריך לבדוק האוטם לתת עליו כנף עוף או קש או רוק לאחר שיקרעו אותו ואם מוציאה הריאה הרוח כשרה, ואם לאו טרפה, או יש לחוש ליבשה או מלא מוגלא דאסרוח או מים עכורין אע"ג דלא אסרוח דטרפה בכך או דלאו כבראתו או דדמיא לבשרא או דדמיא לדיותא או כעין קישותא או כעין מוריקא, או כעין ביעתא, ואפילו בשפולי האונין באלו המראות הפוסלות בריאה טרפה, באלו המראות היו בכל הריאה ואם על ידי נפיחה חוזרת הריאה למראיתה כשרה, והכי מוכיח בחולין בפרק אלו טרפות. כלל גדול מגדולי נרבונא בטרפות ובכשרות כל היכא דסריך נשחת ואדם [אין] ואחת אל אחת הם סימני הטרפות והכשרות לכל מקום שתסתרך הריאה טרפה וא'ד'ם' אין, סימן, אונא, דופן, מקום רביתא הוא וכשרה אף דסביך בקרום של צלע, דבר אחר וא'ד'ם' אין, אומא, דופן, מכה, אומא לדופן, ואי איכא מכה בדופן כשרה ובלא נפיחה. ואחת אל אחת לא שנא אונא בין זו ובין זו לאונא כסדרן ולא שנא אונא לאומא כשרה, ובלא נפיחה נמצא שאין מתירין אלא שלשת אלו והשאר כולן טרפות. וכתב ר' משה [הלכ' שחיטה פי"א הי"א] שיש מקומות שנופחין את הריאה שמא יש בה נקב, ויש מקומות שאין נופחין אותה שהרי לא נולד לה דבר שגורם לה חשש ומעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אלא אם כן נולד לה דבר שחוששין לה [שם הי"ב] ומעולם לא שמענו מי שבדק עוף אלא אם כן נולד לה דבר חשש. שמענו מתוך דבריו שאם בדקנו הריאה ולא נסרכה כלל וגם ראינוהו מבחוץ ונמצא חלקה ויפה בלא צמחין ובועי ופרצי וגלד שאין צריך לבודקה כלל ומתוך דבריו שמענו שצריך לראות את הריאה מבחוץ שמא יש בה דבר ספק מן המראות הפסולות בה שזה לא יוכל אדם לידע עד שיוציאנה לחוץ. וכתב רבנו עמרם גאון מה שאמרו חכמים [ט' ע"א] כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה ובדיקה אסור לאכול משחיטתו, מי שאינו מאכיל את האחרים אינו מותר להאכיל את עצמו ויש לנדותם אותם השוחטים או הבודקין לעצמן ולהלקותם עד שיקבלו עליהם שלא לעשות עוד עד שיהיו בקיאין בהלכותיהם ואע"פ שהוא בקי בעשרים וארבעה ספרים ובתלמוד בכמה פרקים ויודע הלכות שחיטה והסרכות התלויות בריאה אסור לאכול משחיטתו ומבדיקתו עד שיהא בקי בכל אותן הטרפות שמנו חכמים בחולין בפרק אלו טרפות דלאו בסירכה דריאה בלבד יש לחוש שהרי יש לחוש לנקבים ולחסיר ולחליף דאוני, וליתיר גבה דריאה, והיכא דמשמשא ידי דטבחה כל שיפוליה ולאסרוח, ולמים עכורין, וליבשה, ולאוטם בריאה ולשמונה עשר טרפות שנאמרו לו למשה בסיני, וכאלה רבות ולכך אסור לסמוך עליו, וירא שמים צריך להיות בקי בהן שאם יבואו לידו אחת משבעים טרפות שכתב ר' משה ן' מימון ז"ל שיבין וישכיל אם היא אסורה או מותרת דאע"ג דאזלינן בתר רובא ולא בדקינן בתרייהו [מכל] מקום אם תבוא לידו אחת מהן אסורה והוא לא ידע ואשם ונשא עונו, לפי שלא יהא בקי בהן ויתיר לו את הטרפה ויאכיל טרפות לישראל. על כן בעל נפש המושל על נפשו, ואין נפשו מושלת עליו לא ישחוט ויבדוק עד שיהא בקי בכולן לקיים מה שנ' [במדבר ל"ב] והייתם נקיים מיי' ומישראל. אב"ן הירחי זצ"ל. פסק דין דסביך או דסריך מן חיתוך האונין או מגבן או מגגן לבשר שבין הצלעות זה לרבנו שלמה ז"ל כשרה, ולא בצלעות עצמן. פירוש אחר לר' יעקב ז"ל, כן (אותו) אף אותו דסביך לקרום שעל העצם כשרה, ודסביך בבשרה לקרום שעל העצם אין לה עצם שאין עליו קרום. פסק דין אונא לחודה בדין תרתי אוני כסדרן זה לרבנו משה ן' מימון ז"ל ולכל הגאונים ז"ל ומחיתוך לחיתוך. פסק דין אם כל הריאה דבוקה ויש בה חיתוך האונין מנפח לה כשרה. פסק דין תרתי אוני זו לזו מגב לגב או מחיתוך לגב טרפה. פסק דין דסביך בבשרא מחתוכא דאוני או מגבן או מגגן כשרה. פסק דין בגרמא ובבשרא וכל שכן בגרמא לחודיה, לרבנו שלמה ז"ל אך רבנו משה מתיר בבשרא ובגרמא ורבנו תם ז"ל אף בעצם לבדו ועליו יש לסמוך בהקל. פסק דין אומא לדופן ויש מכה בדופן כשרה בלא נפיחה ויש שמתירין נפיחה. פסק דין שנסרכה לקנה הלב בשומן הלב נדון ואין לה בדיקה לעולם כל הסירכות האסורות אין נפיחה מכשרתן לעולם. פסק דין חוטין שבריאה נפחין אותם מאליהן ואין מקומם ניכר כשרין. פסק דין אם הריאה היתה דבוקה מהכל בלא פילוש בנפיחה שכך נבראת כשרה זה לגאון ז"ל. פסק דין סירכא שבין האומה והאונא מגב הריאה בין מגבה מקום משבתא בלא נפיחה, סירכא המדולדלת כשרה.
